
איך להציב גבולות ברורים לשימוש במסכים?
ההורים יודעים שזמן מסך ממושך מביא עמו בעיות רפואיות ורגשיות רבות ועדיין הרוב המוחלט לא יכול לעמוד בפני הילדים. בסופו של דבר השינוי מתחיל בבית, ורגע לפני שחוזרים ללימודים חשוב לזכור שלאבא ולאמא יש תפקיד חשוב בתיווך המציאות הלא בריאה לילדיהם
ניני אלבז
האם הייתם מאפשרים לילדיכם לוותר על צחצוח שיניים פעם ביום? או האם הייתם מוכנים לאפשר להם לאכול ממתקים בלי הגבלה? התשובה היא לא כי אנחנו יודעים מה הנזק המתמשך לשיניים ולגוף, גם אם לא מבחינים בו באותו הרגע.
כהורים יש לנו אחריות לשמור על בריאות הילדים שלנו, אז איך יכול להיות שלמרות שאנחנו יודעים שיש מכשיר אחד, קטן או גדול, שנקרא לו "מסך" אנחנו מאפשרים להם לשבת מולו במשך שעות?
בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על הצורך לצמצם את זמן המסך של הילדים, זאת מחשש שנוגע לבריאותם הנפשית והפיזית של עקב החשיפה המרובה. עם זאת מחקר שפורסם במגזין JAMA מציע לנו להעביר את המיקוד מהמחשבה על "זמן מסך ל"התמכרות" למסך.
חשיפה ממושכת למסכים בגיל צעיר משפיעה על המוח שמתעייף מהר יותר. ישנו קושי רב יותר ביכולת הריכוז, בוויסות הרגשי, בדחיית סיפוקים. יותר התקפי זעם וכעס, יותר בעיות בשעות ובאיכות השינה, פחות יצירתיות. פגיעה פיזית ממשית בעמוד השדרה, בצוואר ובחדות הראייה.
אנחנו כהורים יודעים את זה ועדיין מאפשרים לילדים מגיל צעיר להחזיק מסך ביד למשך שעות. אנחנו אומרים לעצמו שאי אפשר לריב עם הילד בכל פעם מחדש ולפחות הוא לא מפריע, שלא נורא ועכשיו החופש הגדול ושהנה – אני חייב לענות למייל דחוף.
בואו נודה על האמת שהמסך הוא הפיתוי הכי זמין גם לנו ההורים. נוסף על זה יש לנו מכבש לחצים שנקרא "הילדים". ומה אומרים לכם הילדים כדי שתאפשרו להם עוד ועוד זמן מסך? "אבל אמא. כולם בכיתה משחקים יחד בזה, את רוצה שאני אהיה מחוץ לעניינים?", "אבל זה מרגיע אותי", "אבא. רק התחלתי. אני באמצע שלב חשוב", "משעמם לי. אין לי מה לעשות".
מזהים את הילדים שלכם? ואנחנו רוצים קצת שקט או שהילד יהיה מאושר ומוותרים. אבל מה קורה כשזה הופך להרגל? כשהמסך מחליף שיחה, מגע, משחק, גבול?
הורות בעידן המסכים היא אתגר יומיומי בכלל ובחופש הגדול בפרט ועדיין אפשר ללמוד להציב גבולות ברורים, ליצור שיגרה בריאה ולהחזיר את ההובלה לידיים שלנו. אז מה עושים? התפקיד ההורי שלנו, האחריות ההורית שלנו, אלו הם "שלושת הבתים": בריאות, ביטחון, בטיחות.
אלה מבטאים את החשיבות של הגבלה בשימוש במכשירים הסלולריים, אבל אם אנחנו רוצים שהילדים יתנתקו מהמסכים נצטרך להתחיל בלהיות מודל. לא מושלמים - אנושיים. לעשות יחד איתם שינוי קטן אחד בכל פעם כדי לעזור לילד להפחית זמן מסך בצורה בריאה ולא בכפיה.
מה שבאמת מחייב אותנו ההורים זה לצאת מאזור הנוחות שלנו, לעלות על המגרש, ליזום, ליצור תחליפים אמיתיים. לשחרר את המסך שלנו, ליצור בילד משמעת פנימית ולהסביר ולא רק להורות.
לשתפו בסיבה למה זה חשוב? איך המסך משפיע על הגוף, על המוח, על מצב הרוח ועל היחסים. כדי שזה יקרה נדרש יותר שיתוף פעולה: להגדיר גבולות ברורים מראש של שעות מסך מתוך הסבר ולא מתוך איום, לפתח בילד משמעת עצמית פנימית.
להציע חלופות אטרקטיביות מה שמחייב אותנו להיות חלק ממשחק משותף, יצירה, לגו, תנועה, זמן איכות איתם רצוי מחוץ לבית. ארוחת ערב משותפת ללא מסכים, לעבור מהתראה לציפייה במקום "כבה עכשיו!", תנו תזכורת "עוד 10 דקות מסיימים", ככה הוא מתכונן מנטלית. ליזום זמן איכות: חוג, משחק, שיחה ובעיקר דיבור על רגשות, על צורך ועל בחירה.
זכרו שהמסך הוא לא אויב. החופש הגדול יסתיים ואנחנו צריכים להתחיל להחזיר את הילדים לשגרה. מתי מתחילים? עכשיו. מסך הוא כמו ממתק - בכמות קטנה זה כיף, מעשיר ומבדר ובכמות גדולה זה מזיק. כדאי לאמן את הילדים ואת עצמנו להשתמש בו בחוכמה ולזכור שמשחק, שיחה, תנועה ותקשורת פרונטלית הם "מזון הבריאות" לנפש.
הכותבת היא מאמנת אישית, מדריכת הורים, סבים, חמות וכלה, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך