בעידן הרשתות זה הזמן לבחור בעצמי

מה שאנחנו רואים בגלילה האינסופית בנייד הוא לא בהכרח המציאות, אלא סוג של סרט מתוסרט היטב. ואם אנחנו חשים שכתוצאה מכך החיים שלנו לא מספיקים יש דרכים להחזיר לנו את השליטה

שירי אברהם

בעידן הרשתות החברתיות, שבו כל אחד ואחת מציגים את חייהם בצורה מושלמת דרך פילטרים שונים, פוסטים מהונדסים ופרצופים מחויכים – קל מאוד ליפול למלכודת ההשוואה. אנחנו גוללים בלי סוף, רואים אחרים "מצליחים", "יפים", "מאושרים" וחשים שהחיים שאנחנו חיים לא מספיקים.

חשוב להבין: מה שאנחנו רואים ברשתות הוא לא האמת, אלא גרסה ערוכה ומצולמת היטב של המציאות. כולנו בני אדם, לכולנו רגעים טובים וכאלו שהם פחות, עם קשיים ועם ספקות – רק שרוב האנשים לא ישתפו את החלקים האלה.

הנה דוגמה למצב שבשגרה: ערב שקט, הילדים נרדמו ואת, כמו פעמים רבות בעבר, נשאבת לעוד פרק של גלילה ברשת האינסטגרם. תמונות מחופשות מושלמות, זוגות מחייכים, נשים עם גוף מהחלומות, טיולים, הצלחות, ארוחות מפונפנות. ובתוך כל זה – את. על הספה. בטרנינג. עם תחושת ריקנות קטנה שהולכת ותופסת מקום.

נשמע מוכר? בדיוק שם, ברגעים האלה, אנחנו שוכחים: הרשתות החברתיות הן לא שיקוף של החיים – הן הצגה. עריכה. מציאות מפולטרת. החיים עצמם הרבה יותר מורכבים. אנחנו לא רואים שם את המריבות מאחורי הקלעים, את הדמעות, את הבטן שמתכווצת מדאגה או מהשוואה. אנחנו רואים תוצאה – לא תהליך. קצה קרחון – לא עומק של חיים שלמים.

אז למה אנחנו משווים? המוח שלנו לא תמיד יודע לעשות את ההפרדה. הוא משווה. כי ככה הוא בנוי. הנטייה לבצע השוואה היא טבעית וחלק מהאופן שבו המוח שלנו מנסה להבין את מקומנו בעולם. ברשתות החברתיות השוואות אלו לרוב אינן משקפות מציאות. ההשוואה מתקיימת מאחורי הקלעים של "היילייטס" "וסטורי" של אחרים. מכאן זה מתכון בטוח לתחושת כישלון, חוסר ערך ודימוי עצמי פגוע.

איך מפסיקים להשוות?

מזהים את הטריגר – מתי אני גוללת ומרגישה רע? מה מעורר בי קנאה, תסכול או עצב? מתי הגלילה משאירה אותי בתחושת חוסר, ביקורת עצמית או תחושת כישלון?

מחזירים לעצמנו את השליטה – אפשר לעשות הפסקות יזומות מהרשתות, לבחור אחרי מי אני עוקבת ולוודא שזה תורם לי ולא שואב ממני אנרגיה. לבחור מקור להשראה - לא להשוואה.

התמקדות במה שטוב בך – כתיבה יומית של שלושה דברים שאני אוהבת בעצמי או שעשיתי טוב, שאני גאה בהם, או מעריכה בעצמי. אנחנו בוחרים לשנות את נקודת המבט.

איך מרגישים טוב עם מי שאני?

מקבלים את עצמנו על כל הרבדים - הקושי, הספק, החולשות - הם חלק מהיותנו אנושיים. הערך שלך קיים – כי את מתקיימת.

טיפוח חמלה עצמית – במקום ביקורת לבחור בדיבור פנימי תומך. כמו שהייתם מדברים לחבר טוב.

משקיעים במה שמחזק אותי באמת – קשרים אמיתיים, תחומי עניין, פעילות גופנית, טיפול רגשי כשצריך.

והנה עוד כמה עצות מעשיות לניהול רגשי נכון ברשתות החברתיות:

הפסקת גלילה מודעת: הגדירו טיימר - 10 דקות וזהו. יציאה מהגלילה לפני שמתחיל הכאב.

חופש לעקוב - וגם להפסיק: אם פרופיל מסוים גורם לכם לתחושת נחיתות – זה בסדר להפסיק לעקוב. גם אם הם "כוכב" - אתם בוחרים מה נכנס לתודעה שלכם.

תוכן שמזין אותך: עקבו אחרי פרופילים שמדברים על אמת, צמיחה, חמלה עצמית. הזינו את עצמכם במה שמרגיע ומחזק – לא במה שמערער.

חיבור למציאות: לפחות פעם ביום – עשו משהו שלא מצטלם טוב: צחוק עם הילדים, לשבת בשקט עם כוס קפה, לצאת לטיול בלי טלפון. הרגעים האלה הם החיים היפים באמת שמתרחשים מחוץ למסך.

הרשתות החברתיות הן כלי - הן יכולות לחזק או להחליש, בהתאם לאופן שבו נשתמש בהן. הגיע הזמן להפסיק לחיות את השקר, ולבחור להיות נוכחים בחיים האמיתיים שלנו - בדיוק כמו שאנחנו.

אם אתם מרגישים לפעמים שהתרחקתם מעצמכם, שזה הפך להרגל להשוות, לבקר, לשאוף להיות מישהו אחר - אתם לא לבד. אבל אתם גם לא חייבים להישאר שם. אפשר לבחור לחזור לעצמי. לנשום. להתבונן פנימה. ולזכור - אני כבר מספיק, בדיוק כמו שאני.

הכותבת היא מטפלת רגשית בשיטת CBT, מגשרת ויועצת זוגית